כשהאפליקציה שלכם מעבירה בקשה לנתונים פרטיים, הבקשה חייבת להיות מאושרת על ידי משתמש מאומת שיש לו גישה לנתונים האלה.
כשהאפליקציה מעבירה בקשה לנתונים ציבוריים אין צורך לקבל הרשאה לכך, אבל יש לצרף לבקשה מזהה כלשהו כמו מפתח API.
כל בקשה שהאפליקציה שולחת ל-Google Play EMM API חייבת לכלול אסימון הרשאה. אסימון ההרשאה גם מזהה את האפליקציה שלכם ב-Google.
הסבר על פרוטוקולים של הרשאות
כדי לאשר בקשות, האפליקציה חייבת להשתמש בפרוטוקול OAuth 2.0. אין תמיכה בפרוטוקולים אחרים של הרשאות. אם האפליקציה משתמשת בכניסה באמצעות חשבון Google, היבטים מסוימים של ההרשאות מטופלים באופן אוטומטי.
הרשאת בקשות עם פרוטוקול OAuth 2.0
כל הבקשות ל-EMM של Google Play API חייבות להיות מאושרות על ידי משתמש מאומת.
הפרטים או ה"זרימה" של תהליך ההרשאה עם OAuth 2.0 עשויים להשתנות מעט, בהתאם לסוג האפליקציה שאתם מפתחים. התהליך הכללי הבא חל על כל סוגי האפליקציות:
- כשאתם מפתחים את האפליקציה, צריך לרשום אותה באמצעות Google API Console. לאחר הרישום, Google מספקת נתונים שיהיו דרושים לכם מאוחר יותר, כמו מזהה לקוח וסוד לקוח.
- יש להפעיל את Google Play EMM API ב-Google API Console. (אם ממשק ה-API לא מופיע במסוף ה-API, אפשר לדלג על השלב הזה.)
- כשהאפליקציה צריכה גישה לנתונים של משתמשים, היא מעבירה ל-Google בקשת גישה בהיקף ספציפי.
- Google מציגה למשתמש מסך הסכמה ומבקשת לאשר לאפליקציה לשלוח בקשה לחלק מהנתונים שלו.
- אם המשתמש מסכים, האפליקציה מקבלת מ-Google אסימון גישה לטווח קצר.
- האפליקציה מבקשת את נתוני המשתמש ומצרפת לבקשה את אסימון הגישה.
- אם Google תקבע שהבקשה והאסימון תקפים, היא תחזיר את הנתונים המבוקשים.
חלק מתהליכי העבודה כוללים שלבים נוספים, כמו שימוש באסימוני רענון כדי לקבל אסימוני גישה חדשים. למידע מפורט על תהליכי העבודה לסוגים שונים של אפליקציות, ניתן לעיין בתיעוד של OAuth 2.0 של Google.
הפרטים לגבי היקפי OAuth 2.0 ב-Google Play EMM API:
https://www.googleapis.com/auth/androidenterprise
כדי לבקש גישה באמצעות פרוטוקול OAuth 2.0, האפליקציה שלכם זקוקה למידע על ההיקף ולמידע ש-Google מספקת בזמן רישום האפליקציה (כמו מזהה לקוח וסוד לקוח).