מוסדות חינוכיים משתמשים במוצרים לסינון תוכן כדי למנוע מהמשתמשים שלהם לגשת לתוכן לא הולם במכשירי Chromebook. יש כמה דרכים שבהן המשתמשים יכולים לצאת מארגז החול הזה של התוכן ולגשת לתוכן שאחרת לא הייתה להם גישה אליו. ההמלצות האלה לגבי אפליקציות ל-Android ולאפליקציות ל-Chrome אמורות לעזור למפתחים לוודא שהאפליקציות שלהם פועלות היטב עם סינון תוכן.
צמצום התוכן מהאינטרנט באפליקציה
אם האפליקציה שלכם משתמשת ברכיבי WebView כדי לאפשר לתלמידים להתחבר לשירות שלכם או כדי להציג תיעוד, יכול להיות שהיא מאפשרת לתלמידים לגלוש באינטרנט בלי ההגנות של סינון התוכן שמסופקות על ידי בתי הספר שלהם. חלק ממוצרי סינון התוכן הפופולריים ביותר שבהם בתי ספר משתמשים במכשירי Chromebook מופעלים כתוספי Chrome, שיכולים לראות רק תנועה בכרטיסיות של הדפדפן. מכיוון שתוכן באינטרנט הוא לרוב בלתי צפוי, התלמידים יכולים לעיתים קרובות לעבור בין קישורים ב-WebView כדי לגלוש באינטרנט באופן חופשי, ללא הגנה של סינון תוכן.
אם תצמצמו את כמות התוכן שמבוסס על דפדפן שמוצג באפליקציה, תוכלו להקטין את הסיכוי שתוכן לא רצוי יהיה נגיש באפליקציה. אם זה לא אפשרי, צריך לוודא שרכיב ה-WebView מציג רק את התוכן הרצוי ולא מקשר למנוע חיפוש או לאינטרנט הפתוח.
הגבלת תוכן בתצוגות WebView
אם האפליקציה שלכם דורשת WebView, צריך לוודא שהתוכן ב-WebView לא יכול לצאת מהאפליקציה ולעבור לתוכן שאתם לא הבעלים שלו או שאין לכם שליטה עליו. אפשר לעשות את זה על ידי שינוי של לקוח WebView כדי לבטל את הטעינה של כתובות URL מסוימות באמצעות רשימת היתרים ב-Android, או על ידי ניתוח ידני של האתר ואימות הקישורים כדי לוודא שהם לא מקשרים לתוכן של צד שלישי שאין לכם שליטה עליו, כי קישורים כאלה עלולים לאפשר למשתמשים שלכם לגשת לתוכן לא הולם. באפליקציות Chrome, אפשר להשתמש ב-WebRequestEventInterface כדי לשנות גם בקשות ולוודא שהן מורשות לנווט לרשימת האתרים המותרים.
פתיחת אתרים חיצוניים בדפדפן
כדי להפחית את הסיכון שהמשתמשים יעקפו את סינון התוכן, אפשר לפתוח תוכן אינטרנט בדפדפני האינטרנט המובנים במכשירים.
באפליקציות ל-Android, כדאי להשתמש בכרטיסיות מותאמות ב-Chrome במקום ב-WebViews. ב-Android, הכרטיסייה המותאמת אישית תפתח כרטיסיית דפדפן עם עיצוב שדומה לעיצוב של האפליקציה. ב-ChromeOS, הפעולה הזו תשיק את הדפדפן הרגיל ותאפשר למשתמשים לנווט בדף כרגיל, אבל מכיוון שזה הדפדפן הרגיל שלהם, היא תאפשר את האכיפה של מדיניות הדפדפן על התוכן שהתלמידים ניגשים אליו. ברוב המוסדות החינוכיים, המשמעות היא שהתוכן שיוצג יהיה גלוי לתוספי סינון תוכן שפועלים בדפדפן. האפשרות הזו שימושית במיוחד לספקי זהויות של צד שלישי שמסתמכים על הטמעה של OAuth ב-WebView.
באפליקציות Chrome, קישורים לתוכן שלא בבעלותכם צריכים להיפתח בכרטיסייה חדשה ולא ב-WebView שפועל. כדי לפתוח כרטיסייה חדשה מאפליקציית Chrome, אפשר לשנות את תגי העוגן כדי להגדיר את מאפיין היעד כך שיצביע על _blank, וכך הקישור ייפתח בכרטיסייה חדשה.
<a href=”https://google.com” target=”_blank”>External Site</a>
הערה: אם אתם צריכים להשתמש ב-WebView באפליקציית Chrome לאימות כניסה יחידה, ודאו שספק הזהויות שאתם בוחרים להשתמש בו פותח קישורים חדשים בכרטיסיות חדשות באמצעות מאפיין היעד שצוין למעלה של _blank, או שהוא לא מקשר לתוכן כלשהו שמאפשר למשתמשים לעבור למנוע חיפוש או לתוכן אחר שיכול לתת להם גישה רחבה לאינטרנט.
כניסה באמצעות חשבון Google
אם האפליקציה שלכם משתמשת רק בכניסה באמצעות חשבון Google, אל תשתמשו ב-WebView כדי להיכנס. במקום זאת, ב-Android, צריך לטפל בזה באמצעות תהליך ההרשמה והכניסה בהקשה אחת. אם אתם משתמשים באפליקציות Chrome, אתם יכולים להמשיך להשתמש ב-API chrome.identity. הקישורים בתהליך הכניסה הזה מתחילים מהדפדפן במקום מ-WebView מוטמע, שאולי לא מוחלים עליו אותם אמצעי בקרה של סינון.